נעים לי להתלונן |
|
כמה שאני אוהבת להתלונן. הזיה. כל היום אני מתקנת את העולם שלא, אני לא מרגישה נהדר, למעשה אני חולה, ומצוננת, וכואב לי הראש וקשה לי עם הילדים. אני מיידעת את כל מי שבטעות התעניין , שלא הולך לי שום דבר ולא מצליח לי בעבודה, שכבר שבוע שלם המייבש מקולקל וזה שבוע גשום אם לא אכפת לכם. אני גם נורא נהנית לכתוב על זה. כל היום, הלוך ושוב, קשה לי, חסר לי, שבור לי ואין.
וחשבתי, מה יוצא לי מזה. ולמה חשוב לי להניח את זה ביני לבין כל השאר. מה, זה כמו התנצלות כזאת? כן אני מושלמת, פשוט יש לי כאב ראש. אני למעשה מוכשרת אימה אבל הלקוחות מעצבנים? שתדעו שאני אמא מדהימה בדרך כלל כשאני לא חולה בשום דבר וכלום לא כואב לי. זה מן חוסר הסתפקות בקיים, כי אני יותר. פשוט, הנסיבות.. אז איך אני יוצאת מהמעגל הזה. צריכה לתרגל משפטים אחרים. אעדכן כשאמצא אותם. כנראה. |
|
|
|
|
|
 | כתיבה כנה, מהמם. זה הבסיס. ולתרגל משפטים אחרים, ליצור לעצמך דרך לצאת מהמעגל הזה - זה כל מה שאת באמת יכולה לעשות. ולפעמים זה מרגיש כמו כלום ושום דבר, ולפעמים פתאום זה הופך לעולם כולו, להבדל בין העושה ללא עושה, למתקדם לבין התקוע. בהצלחה יקירה |
|
|
;){kind=link}