הילד הבכור שלי ביצירה משותפת |
|
לאכזב אותו עשה לי רע. לא רוצה ללכת למקום של פיצויים, ובקשת סליחה והתנצלויות, אני לא שם בכלל. רציתי להגיע ולא יכלתי. רציתי ולא הצלחתי. אין לי במה להתבייש. אבל כשאני מדמיינת אותו מחכה לי, מתרגש כזה, מסדר את הצבעים בשורה לכבוד היצירה המשותפת, אני צריכה לנשום עמוק יותר כדי לא לבכות. המורה מגיעה והיא אומרת לו שאמא לא תגיע, כי היא לא תספיק והוא מתקפל לתוך עצמו. אולי בוכה. הלוואי הלוואי שלא יבכה. שלא ייקח את זה כמו שאני מפרשת. מציירת בראש סרטי טרגדיה ומקווה שזה לא ככה.
מציינת לעצמי שיהיו לי עוד המון הזדמנויות איתו. להיות מי שאני ולגלות איתו ביחד את מי שהוא. מזכירה לעצמי שכמעט תמיד אני בסדר. בסדר פלוס.והוא חזק וייתגבר. |
|
|
|
|
;){kind=link}