אבל הלב רוצה יותר. אמבטיות של אדים עם קליפת איקליפטוס ומרווה. רוצה שוב לנשום בכל הכוח.
כבר שבוע שאני מצוננת. עזבו כאבי ראש, גרון, האף הסתום ושאר המיחושים המאפיינים צינון. הגרוע מכל קרה- איבדתי לחלוטין את חוש הריח! אין לי טעם באוכל, רק חם, קר, או נגיס נשאר לי. את המפגש בין הגשם לאדמה יכלתי רק לנשום. כשאני מבשלת אני עומדת צמוד לסיר כי בלי ריח אני שוכחת והכל נשרף. הכביסות יוצאות-רטוב. איפה הקסם בניחוח פריחת הדרים שהיה ממלא את כל החדרים בבית? אז נכון, הילדים חולצים נעליים-וכלום. הסירחונות הביתיים הקטנים שלי נמוגו. אני מחליפה טיטולים על אוטומט, שוטפת כלים בנחת, ומשפשפת בכיור פספוסים בלי לשים לב.
אבל הלב רוצה יותר. אמבטיות של אדים עם קליפת איקליפטוס ומרווה. רוצה שוב לנשום בכל הכוח.