עכשיו, אני אוהבת דברים יפים. אני מציירת, אוגרת טקסטיל חסר שימוש, רק בגלל היופי שלו ומצלמת באור טבעי כל מה שמושך לי את הלב. יש ליופי תכונה כזאת, להציף בחום את קצות האצבעות שלנו שמתמגנטות ומוכרחות לחוות אותו תחושתית.
חייבת להוסיף, בצורה אובייקטיבית לגמרי, אני יודעת לראות יופי בכל אחד, כמעט בכל דבר. אני אפילו טובה בזה, עד שזה מגיע לעצמי. כל שערה לבנה, הנמשים שלי, הסנטימטרים החסרים, הכל נמדד באור, חשוף ורועד מקור.
מחכה ליום, שבוודאות יגיע, בו אשמח לחיות בתוכי. אוהב כל קמט וקילוגרם עודף, לא בגלל שהם יהיו יפים, מבחינת שאר העולם הם יישארו מוקצה ומיאוס ופגם הזקוק לתיקון. אבל מבחינתי הם יהיו אני. לא יהיה יותר "לחזור לעצמי", עצמי זו אני וכך אני נראית וזה מה שצריך להיות וככה בדיוק אני אצעד בעולם ואוסיף יופי משלי. באהבה.
;){kind=link}