אני מתחילה במחשבה הברורה מאליה שלא בא לי לריב איתו. הוא אהבת חיי. אני רוצה לאהוב אותו תמיד, לראות אותו בעין טובה, להעריך אותו על כל דבר קטנטן שהעז להיראות לי מובן מאליו, לשמוח לקראתו! להכין לו ארוחת ערב קטנה עם הרבה כורכום כמו שהוא אוהב. תמיד לרצות, אף פעם לא להיות עייפה מידי, להיות פה בשבילו, להכיל אותו, שיהיה לו מקום להתפרק בנחת. מה שחשוב שיהיה.
אבל.
אני רוצה לעצמי.
שיהיה לי מותר להתלונן כמה שאני רוצה. שיבין שזה לא תלונות עליו ולא ייפגע מזה. אני רוצה לבכות לו, לשתף אותו, לנקות את עצמי ביחד. אני רוצה שהוא ייחזק אותי, במקום שאני אוריד אותו. מה ביקשתי
;){kind=link}