כלום. שום דבר.
נוסעת הערב לחתונה של בתדודה קרובה, ושוב אני אבודה, לא מוצאת את עצמי בשום שמלה שתלויה לי בארון. שמלת החלומות שלי בהירה ונוצצת, מסתובבת, עם טול ושרוולי מרפק מתנפחים. בתוכה אני מדהימה, מגניבה, רזה ויפה להדהים. כשאני נכנסת לאולם, כל קרובי המשפחה שלי, שחשבו שאני לא יודעת להתלבש, או שאני לא מספיק מטופחת, או שאני צריכה לרדת במשקל, כולם יחשבו בשנית. ואמא שלי, שבטוחה שאני מקרה אבוד, תשמח כל כך, ותחשוב "סוף סוף!"...
הם לא מבינים. זו פשוט השמלה הנכונה.











