עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

רגילה לגמרי.
וטוב לי.
חברים
VenusRainסקארלט מנערת הגורלסיגל גריביSuper Bambi
Just a Joeטלי בקוןניקיסולDEARMOMמואנה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ארכיון
הירח סוכריה על מקל
02/10/2019 23:05
נעמונת
הורות, אהבה
ולפעמים אני יושבת לידם בלילות, רואה אותם בפשטות, בשקט, בנקיות,ומחכה שהלב יתרחב. שיספוג את היופי הזה, את התום והנשימות השקטות. את האצבעות הקטנות, הריסים, תלתלים כהים דביקים מזיעה, פרושים על הכרית, רכים. ואפשר להרפות, ולאגור אהבה למחר, לשעה בה הפה הקטן המתוק הזה צורח נורא. והאצבעות השלוות קפוצות, קוראות תיגר על העולם. לרגע השבירה שלי, שיהיו בי הכוחות לאהוב אותם ערים ובועטים, צוחקים וצועקים מאוד. שזיכרון פניהם באור הירח הרך ימתיק את אור היום. 
0 תגובות
אוכל של חג
28/09/2019 22:39
נעמונת
העניין הוא שאני מגיעה ממסורת מכובדת של הרבה אוכל בחג, וכמה מנות, וסימנים חיים וסימנים מבושלים, וקינוחים והרים של פחמימות ריקות, וכל סעודה מחדש ובין לבין עוגות ומתוקים ומלוחים ופיצוחים, וזה מן הוד והדר כזה, ערימות האוכל, תפיחת הבצק, הדבש הניגר. חג. אבל עכשיו, זה רק נראה לי מוגזם. נשים של לילה לבן והר של בשרים קפואים, שמרים וכל מיני סוגי רטבים, כאילו, למה?? ומי יאכל את כל זה? שלושה ימים, ואחרי שבת, אני באפיסת כוחות רק לראות את זה, לחשוב על זה,שבעה בגוף ובלב.
אז איזה מזל שהאיש שלי זורם. 
קנינו לערב חג פיצה והקפאתי, וזהו. פיצה וסימנים. סלט חי גדול, וסלק, שיסתלקו. מנה לכל סעודה וחצי חלה, שלא ייזרק. הכנתי המון רימונים וסגרתי בשקיות קטנות, שייכנס, כי גם ככה, ובלי שום סיר נוסף, המקרר עמוס וגדוש כל טוב. וזהו. החצי שלי קנה לי גם גלידוניות והפשיר קוביות בשר על השיש. וזה יותר מידי ומספיק בדיוק ונפתח את החלון כדי לשמוע את השנה החדשה ואת השופר, כדי לנשום. 
0 תגובות
איך זה שאין בי דבר
26/09/2019 21:00
נעמונת
אימהות, עייפות, דיכאון, פחד
יש בי שתי אימהות, לארבעה ילדים, 
האחת סבלנית בצורה מוגזמת, כמו בסיפורים. חמה, מוארת, משענת. שתי ידיה פרושות, עומלות, מקפלות ושוטפות דמעות, מלטפות ריבים, שפתיה דבש וסיפורי לילה טוב ארוכים. היא גדולה ורכה, מחייכת תמיד. גם לדמותה במראה.
השניה, קפוצה. ממהרת, לחוצה. אף פעם לא מספיקה. חיה מפה לשם, מהצלחה לכישלון ולכאב לב. מחבקת ומיד צועקת שדי, והכל רועש לה, צפוף לה, קשה לה מידי. אף פעם אין לה כוחות, גם לא לנשום עמוק, גם לא להיות אישה, ולא בכלל. 
ושתיהן בי. איך זה שאין בי דבר
0 תגובות
שוקולד ונשימות עמוקות
08/09/2019 09:52
נעמונת
בקבוצה שווה במיוחד יש תחרות לייקים ואני משתתפת. כל כולי משתתפת. כרגע אני מקום שני בפער ניכר מהמקום הראשון, ואין לי כוח להפסיד. ישמח אותי כל כך לנצח. אפילו לא הבנתי בדיוק מה הפרס, אבל ההרגשה הזאת שאני מוערכת ולא משנה מי אני, אני יוצרת דברים יפים ואיפושהו זה נותן לי זכות קיום שפועמת בי בגאווה כשאני הולכת ברחוב ופוגשת בפנים אחרות, סוקרות אותי מלמעלה למטה.
אני אפסיד בוודאות. ואשתדל לצרוב את זה בכבוד, ולהבין שזכות הקיום שלי לא תלויה בשום לייקים מטופשים, או ביכולת היצירה הסופר מוגבלת בה ניחנתי. שוקולד יעזור, ונשימות עמוקות. 
0 תגובות
עצוב שקשה לחייך
05/09/2019 11:56
נעמונת
כי אני מנסה לחייך סתם, להתאמן בלחייך סתם. כי ככה בא לי. כי זה קשה ממש ואין לי את הכוחות לזה. כי כמה זה עצוב שקשה לחייך. 
0 תגובות
לא עורכת את זה שיישרף הכל
22/08/2019 22:32
נעמונת
אני מאבדת את זה. אני רוצה למות. אני חייבת לכתוב הרבה אני כי אין לי אני יותר. זה שעות של נצח שהם נדבקים בי וצורחים ומרביצים ומייללים לתוך המוח שלי ואני לא יכולה לשאת את כל זה, בבוקר הוא יוצא ובערב הוא חוזר. אני ממשיכה לעבוד, כמויות של לחץ ואכזבות והמתנה לאישורים מלקוחות נמרחים, ואין לי כמה דקות להיכנס לשירותים בנחת, לפתוח מנגו ולהחליק את הגבשושיות של הלב. אני מפחדת שאני נכנסת לדיכאון ואין לי אפשרות ואף אחד לא ערוך לזה, דיכאון שלי עכשיו עלול למוטט את הבית, עדיף שאחכה לספטמבר. אני מחזיקה בתוכי מפלצת, רק שלא תתפרץ היום, שלא תשתלט עלי, תנו בי כוח תנו בי חיים תנו אהבה וירטואלית זרה שלא תנחם אותי, מים קרים על נפש מדבר, קחו ממני את כל השאר
2 תגובות
סיפור על כביסה
12/08/2019 10:11
נעמונת
בשבת בצהריים הקטן השמנמן שלי נרדם על הספה, ופספס. כתם פיפי ענקי שהתפשט על שתי כריות, והדיף צחנה שכמעט התחלתי לבכות. אני יודעת שזו די אשמתי שקנינו את הספה הזאת, שהיא לא נגד מים, ולא כביסה, ובכלל, עשויה מבד מטופש ולא דמוי עור, כמו שכל בית עם ילדים צריך, רציתי את הספה הכי גדולה שיש, במחיר הכי נמוך. אפילו התפשרתי על הצבע והלכנו על אפור משעמם,מנוקד בכריות זוהרות. למעשה, זו לא פעם ראשונה שהספה מתלכלכת, בפעם הקודמת אחד הילדים הרגיש לא טוב והקיא עליה. כמה שניסיתי לנקות, זה לא ירד. נשארו קצוות כאלה של הכתם, וכן, קצת ריח. כל זה יכול להסביר איך בלי שום סבלנות, אחריות, או טיפת חשיבה, הורדנו את הכיסויים מכריות (תודה לאל על הריצ'רץ), והכנסתי אותם למכונה. כיוונתי ל"כביסה עדינה", בכל זאת, ושפכתי חצי בקבוק מרכך. אחר כך ישבנו בסלון החסר מושבים והתפללנו. 
יצא מצויין. 

0 תגובות
לעזוב
11/08/2019 11:47
נעמונת
הבית דממה. יש לי שמיכה עטופה ריחנית וכרית. אני מרפה, מותרות מתוקות של שלווה. 
0 תגובות
פיית השיניים
29/07/2019 23:53
נעמונת
מה עושה פיית השיניים כשנגמרים לה השקלים? או שגרוע מזה, היא שוכחת מהשן העטופה בשקית תחת הכרית תחת הראש עמוס החלומות הזה, וקורסת למיטה בבגדיה, בלי לצחצח שיניים בעצמה.
0 תגובות
בדיקת שד
28/07/2019 16:00
נעמונת
מחר אני צריכה ללכת לכירורג שד. כי אני בת 30,וזו בדיקה שגרתית חשובה, וכולן הולכות וככה צריך. ובאמת שאף פעם לא הייתה לי בעיה עם רופא נשים, או בלידה, נשים מספרות שהן מתפדחות ולא נעים, ואני בגישת " הנה, זה הנרתיק שלי, נעים להכיר, דחוף מה שצריך ובוא נסיים עם זה". אבל עכשיו, פתאום, המחשבה שמישהו ימשש לי את השדיים עושה לי בחילה קשה ולחץ וחרדה ואי שקט. לא בא לי, בסדר? בא לי גלידה וים ולהיות רזה. ולהתמכר לספורט כלשהו. כשהייתי ילדה אמא שלי החליטה שצריך לשלוח אותי לבדיקת עקמת, והרופא שם מישש לי את הצורה. אחרי כמה דקות אבא שלי (שהיה מעבר לוילון) פתח את הוילון ושאל אם הכל בסדר, בדיקה כזאת, ומיד הרופא הפסיק ואמר שכן, הכל בסדר, אין לי שום עקמת. נדבקה לי הלשון ולא דיברתי כמה זמן. אני מנסה להשליך את זה על זה, אולי כן אולי לא, וזה לא משנה. התעייפתי
1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 הבא »