עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

רגילה לגמרי.
וטוב לי.
חברים
Rainסקארלט מנערת הגורלסיגל גריביSuper BambiJust a Joe
טלי בקוןניקיסולDEARMOMמואנה
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
הורות  (4)
אוכל  (2)
בינוניות  (2)
אהבה  (1)
אכזבה  (1)
אשמה  (1)
בגדים  (1)
דיסוננס  (1)
השלמה  (1)
זמן  (1)
חורף  (1)
יצירה  (1)
כאב  (1)
מחשבות  (1)
משפחה  (1)
סוף העולם  (1)
פחד  (1)
פייסבוק  (1)
רגשות  (1)
ארכיון
הילד הבכור שלי ביצירה משותפת
19/10/2018 11:27
נעמונת
הורות, אשמה, אכזבה
לאכזב אותו עשה לי רע. לא רוצה ללכת למקום של פיצויים, ובקשת סליחה והתנצלויות, אני לא שם בכלל. רציתי להגיע ולא יכלתי. רציתי ולא הצלחתי. אין לי במה להתבייש. אבל כשאני מדמיינת אותו מחכה לי, מתרגש כזה, מסדר את הצבעים בשורה לכבוד היצירה המשותפת, אני צריכה לנשום עמוק יותר כדי לא לבכות. המורה מגיעה והיא אומרת לו שאמא לא תגיע, כי היא לא תספיק והוא מתקפל לתוך עצמו. אולי בוכה. הלוואי הלוואי שלא יבכה. שלא ייקח את זה כמו שאני מפרשת. מציירת בראש סרטי טרגדיה ומקווה שזה לא ככה. 
מציינת לעצמי שיהיו לי עוד המון הזדמנויות איתו. להיות מי שאני ולגלות איתו ביחד את מי שהוא. מזכירה לעצמי שכמעט תמיד אני בסדר. בסדר פלוס.והוא חזק וייתגבר. 
0 תגובות
מה זה משנה
18/10/2018 20:12
נעמונת
פייסבוק, הורות
הם כבר במיטות, אבל לא מפסיקים לדבר, לצעוק, לטפס אחד על המיטה של השני, לריב ולצחקק כמו משוגעים.
אני צריכה לשטוף כלים, להכניס כביסה, לסדר את הבית, בעיקר את חדר השינה שלנו,  ואת הספריה בסלון. כל החלק התחתון של הספרים הפוך לגמרי. לא הספקתי לתרגל יוגה היום ואני רוצה להשלים. צריך גם לאפות חלות ועוגיות לשבת, בכמות כפולה, כי יש לנו אורחים, להשקות את כל העציצים בבית (אני כל כך מתאמצת להשאיר אותם בחיים.. ), ולהכין איזו ארוחת ערב חמודה לאישלי המתוק שנשמע קצת מודאג ממצב הרוח שלי כשדיברנו בטלפון. 
איך זה קורה שאני מוצאת את עצמי מתכרבלת מתחת לפוך ומתכתבת בפייסבוק. 
0 תגובות
משקה נבט חיטה אורגני
17/10/2018 14:33
נעמונת
סוף העולם, מחשבות, אוכל
הם אומרים שהפלאפון פולט קרינה שתעשה לנו סרטן. שהאוויר שאנחנו נושמים, מזוהם. האוכל שלנו טובע בהורמונים, אנטיביוטיקה, חומרי הדברה וסוכר לבן ובגלל זה אנחנו נמות מהתקפי לב או לחץ דם,הרבה לפני שנספיק לצאת לפנסיה ולקחת שיעורי ריקוד וסדנאות יצירה. שוקולד זה רעל ובלי קשר, משמין, והכל מתועש ולא בריא. לנוח סתם באמצע היום זה לא טוב, צאי להליכה במקום. ובלי אוזניות! זה הורס את עור התוף של האוזן. את מזדקנת, בקרוב תסבלי מהמון מחלות, פטריות, צפיפות לא נכונה בסיבי העצם ופצעונים באזורים מוזרים. 
מנסה שלא להיחשף לכל הדיכאון הזה לעיתים קרובות מידי. ואם יוצא, קצת שוקולד תמיד יכול לתקן את המצב. (מה שקשה עד בלתי אפשרי להגיד על משקה נבט חיטה אורגני). 

2 תגובות
פטורה ממס
16/10/2018 15:21
נעמונת
אז פתחתי אתר לעסק העצמאי הפטור ממס הקטן והאנונימי שלי. בויקס, כמובן. סך הכל, המון אופטימיות ותקווה ענקית שאנשים יאהבו ויצטרכו ויבואו להוציא את הכסף שלהם עלי. 
באופן כללי, אני נורא לא מסחרית באופי שלי, לא מוכרת את עצמי כמו שצריך, כנה מידי. אבל הרצון ליצור מאתגר אותי וממלא אותי בחיות ממכרת שאני חייבת את זה. חייבת להצליח. חייבת לקוחות. לא  מעיזה לחשוב "ומה אם לא". אני אצליח ויהיה לי קו מאוד מיוחד שלי, ומלא אנשים יזמינו עבודות מראש, מהפחד שאני יהיה עמוסה, וימליצו לחברים ולמשפחה ותהיה לי המון עשיה משמחת שתמלא אותי בסיפוק. וזהו. אמן. למה לא. 
4 תגובות
כל המחשבות הרעות יחכו
14/10/2018 08:53
נעמונת
חורף, רגשות
אני נפרמת בקצוות. מקשיבה עם הלב.
אה הוא רק הולך לשים את הדברים באוטו ויחזור לתת לי נשיקה. בוקר טוב, שוב רק אני בפיג'מה על שמיכה מקופלת לשניים, מנסה לשים קץ לגבולות הגוף. סתם אני כותבת. במקום לפתוח את המחשב ולהתחיל לעבוד. זה בגלל הקור הזה בבקרים שאין לי כוח בשבילו. פעם אהבתי חורף כל כך ועכשיו בפשטות-אין לי כוח לזה. הגרביים העבות, סוודרים תלויים במתלה בחדר השינה, הורסים את האווריריות הנעימה בכבדות כהה כזאת, מגושמת. להיות בתנועה או למות מחנק במזגן, המון כביסות וכבר לא יוצאים החוצה. זה מתחיל. שוקו חם, שוקולד, מרקים, אגירת פחמימות, קליפות מלפפונים דבוקות אל השיש מעידות שניסיתי. יהיה עכשיו קר מלא חודשים ואני יחייך בכוח ואשמח בחריקת שיניים ואתעטף בצחוק מזוייף ויבשל מלא דברים חמים שיפיצו חום בלב ובקיבה. 
ואז זה יעבור כי הכל עובר ויהיה בסדר וכמה שאני גיבורה, אלופה ויפה וטובה שזה פשוט מדהים גם אותי. כל המחשבות הרעות יחכו. 

1 תגובות
אין לי מה ללבוש
10/10/2018 07:14
נעמונת
משפחה, בגדים
אין לי מה ללבוש. 
כלום. שום דבר. 
נוסעת הערב לחתונה של בתדודה קרובה, ושוב אני אבודה, לא מוצאת את עצמי בשום שמלה שתלויה לי בארון. שמלת החלומות שלי בהירה ונוצצת, מסתובבת, עם טול ושרוולי מרפק מתנפחים. בתוכה אני מדהימה, מגניבה, רזה ויפה להדהים. כשאני נכנסת לאולם, כל קרובי המשפחה שלי, שחשבו שאני לא יודעת להתלבש, או שאני לא מספיק מטופחת, או שאני צריכה לרדת במשקל, כולם יחשבו בשנית. ואמא שלי, שבטוחה שאני מקרה אבוד, תשמח כל כך,  ותחשוב "סוף סוף!"... 
הם לא מבינים. זו פשוט השמלה הנכונה.
3 תגובות
הריקוד המוזר של המילים
08/10/2018 19:42
נעמונת
הורות, השלמה
המילים לא באות לי, כי הכל טוב. בתקופות אחרות אני זוכרת את עצמי כותבת בכאב, בדמעות, מילים הדוקות מעלות עשן. מגילות עמוסות ביבבות של סוף העולם ומה יהיה עכשיו ומי יירצה אותי ולמה ומה אם ואיך. 
עכשיו מה נשאר. אנקדוטות קטנות מתוקות של פסטה ותפוזים קלופים ודגים שחוצים את הכביש בזהירות, מי מצחצח שיניים כמו גדול, ו"קוקו אמא". מילים שנעים לשמוע ובסוף  כולם חיים באושר לתמיד. וחסר לי וגם לא חסר לי ושווה לי ולא. מנסה לתרגל יוגה בבוקר מוקדם, לנשום עמוק ולאכול יותר ירקות. כולם חוזרים הביתה אלי. כולם חוזרים אלי. 
0 תגובות
ג'ינס וחצאית טול ורודה
04/10/2018 22:19
נעמונת
בינוניות, דיסוננס, כאב
כואב לי, פיזית ממש, הדיסוננס בין הבפנים שלי לבחוץ. מבפנים אני נסיכת הלילה, פייה קסומה שיודעת לדבר עם בעלי חיים. השיער שלי ורוד קצר, אני אף פעם לא עייפה,ולא משנה מה אני לובשת, זה תמיד מגניב ומשלב גם פרטי ג'ינס משופשף וגם שמלות טול מנופחות. אני רוקדת ושרה ויוצרת וכשרונית שאין עוד אחת כמוני בעולם. יש לי אף קטן וסולד, זרוע נמשים, עיניים מחליפות צבעים,  ברכיים בולטות ונזם יפה כזה עתיק שמעולם לא גרם לאינפקציה חמורה ולגולה מוגלתית לצמוח מעליו.
מבחוץ אני, נו אני. נמוכה, עם משקפיים, לובשת לנצח את אותו הג'ינס, עם אותן החולצות הלא מחמיאות לגמרי (אבל נוחות רצח כמובן), נאבקת תמידית עם אילוסטרייטור, פוטושופ, צבעי מים, אינדיזיין, אובניים, כן לשיר, לא לשיר, כן לרקוד, לא לרקוד, כן עכשיו, אולי אחר כך, כותבת ודוחסת לבלוג שממוצע הצפיות בו פשוט מגוחך, מוצאת נחמה בשוקולד וישנה המון. כל כמה שאפשר. אני כן יוצרת. קצת. אני שרה - לעצמי. מנסה לצייר. 
מחכה שייתהפך הבפנים וטיפות מתוכו ייזלגו החוצה כמו גשם ויצבעו את חיי. 
2 תגובות
צבעי מים
03/10/2018 09:10
נעמונת
יצירה, זמן
אז הקטע בצבעי מים הוא כזה: או שיש לך מייבש שיער ואת מייבשת את השכבות אחת אחת, בשניות ובלי להתאמץ וכחלק מתהליך העבודה. מציירת מייבשת, מציירת מייבשת, מוסיפה, מייבשת. או שאין לך. לי אין. אני מציירת ועושה הפסקת כביסה, אחרי עשר דקות זה עוד רטוב, אז אני מסדרת את המיטה וחוזרת לשכבה שניה, מציירת ומתחילה לשוטט בפינטרס, אוכלת ארוחת בוקר, שוטפת כלים, עוד שכבה, מתחילה לאסוף את כל הניירות המיותרים בחדר הילדים, שואבת, עוברת לגיהוץ, עוד שכבה. כל הבוקר. פשוט בזבוז זמן. 
0 תגובות
הרהורים מותרים
02/10/2018 19:27
נעמונת
אוכל
הם מפרסמים שהפיצה נפתחת כרגיל. אני רוצה פיצה. תמונה אקראית של המבורגר בפייסבוק מכניסה אותי עמוק לתסריטים על 300 גרם נוטף עם מלא צ'יפס ועגבניה. עוברת ליד המאפיה ומחליטה לנסות שוב את המתכון של עוגיות השוקולד. אני רוצה גלידה ומקלות של מרשמלו ומרק אפונה (כן) ופלאפל חם ופסטה קונכיות ברוטב, ואת הטילון הזה מהפרסומת שהוא מסתובב באוויר. בסוף אני אוכלת טוסט. 
0 תגובות
« הקודם 1 2 הבא »